הטיפולים היעילים
1. נוגדי דלקת ומשככי כאבים: קו הטיפול הראשון בשינויים אלו הנו שימוש בנוגדי דלקת ובמשככי כאב. לעתים קרובות אני ממליץ על שימוש במשחות במריחה מקומית להקלה על הסימפטומים וזאת לאור הגודל הקטן של המפרקים לעומת שטח הפנים שלהם. אפשר לעשות שימוש במשחות עם רכיבים נוגדי דלקת על בסיס תרופתי או לחילופין במשחות המבוססות על רכיבים נוגדי דלקת טבעיים או צמחיים.

שטח הפנים הגדול סביב פרקי האצבעות מאפשר ספיגה מצוינת של החומר הפעיל במשחות השונות. שיפור בכאבים מושג בדרך כלל לאחר שימוש במשחה במשך שבועיים ולפחות שלוש מריחות מקומיות ביום.

2. תוספי תזונה מגני סחוס: קו טיפול נוסף הוא השימוש בתוספי תזונה מגני סחוס כדוגמת גלוקוזמיןו כונדרואיטין אשר להם תפקיד בתמיכה בסחוס ובהורדת הדלקת המקומית. יתרונם של תוספי התזונה נעוץ בהיעדר תופעות לוואי וביכולתם להשפיע על מפרקים רבים באותו זמן. מעבר לכך, לדעתי זהו הטיפול הריאלי היחיד למניעת התקדמות השינויים במפרקים הקטנים.

כדאי לציין כאן כי לשינויים במפרקי האצבעות הקטנים רקע תורשתי, כך שאם האמא או הסבתא סבלו משינויים במפרקי הידיים קיימת סבירות גבוהה כי גם לצאצאיהם יהיו שינויים ברבות הימים.

לתוספי התזונה מגני הסחוס כמעט ואין תופעות לוואי והתגובות הבין תרופתיות הן זניחות עד לא קיימות. על כן, השימוש בתוספי תזונה מגני סחוס הוא טיפול ארוך טווח מצויין למניעת היארעות שינויים ניווניים במפרקי הידיים הקטנים.

בנטילה של תוספי תזונה מגני סחוס במינון המקובל ולאחר מספר חודשים ועד חצי שנה צפויה הקלה סימפטומטית.

3. סטרואידים: כאשר הכאבים הולכים ומחמירים ניתן לפנות לטיפול בהזרקות מקומיות הן של סטרואידים והן של הזרקות ביולוגיות מסוגים שונים. כאשר הנפיחות במפרקי האצבע הקטנים מכבידה מאוד אך עדיין אין עיוות בציר ומבנה המפרק ניתן לבצע כריתה של אוסטיאופיטים (בליטות עצם הנוצרות בשולי המפרק) ו״ניקוי״ של המפרק עצמו. זהו ניתוח עם תהליך החלמה קצר יחסית.

4. איחוי מפרקים: כאשר השינויים בפרקי האצבעות הקטנים מתקדמים והטיפול השמרני כשל ניתן לבצע איחוי של המפרקים. האיחוי למעשה מבטל את המפרק ומחבר בין חלקי העצם. את האיחוי ניתן לבצע באמצעים שונים ובהם ברגים, תילים מסוג קירשנר (למעשה שיפודי מתכת) או אמצעים אחרים.

כיום ניתן אף לבצע החלפה של המפרקים הבין גליליים המקורבים במקרים נבחרים, השימוש בטכניקה זאת הנו מאוד תובעני וחיי המפרק המלאכותי מוגבלים. כמו כן להחלפות המפרקים באצבעות הידיים שיעור סיבוכים גבוה באופן יחסי. הבחירה באופציה ניתוחית זאת צריך שתיעשה תוך שהמטופל והמנתח ערים לסיכויים ולסיכונים הכרוכים בפרוצדורה זאת.

לסיכום, שינויים במפרקי האצבעות הקטנים נפוצים מאוד והנם תוצאה משולבת של שימוש באצבעות ונטייה תורשתית. הטיפול השמרני מתמקד בשימוש בתוספי תזונה מגני סחוס ונוגדי דלקת למיניהם ואילו הטיפול הניתוחי נחלק לניתוחים משמרים, החלפת מפרקים ואיחוי של המפרקים באצבעות היד האנושית.

הכותב הוא מומחה בכיר לאורתופדיה וכירורגיה של היד, מרכז רפואי קפלן, רחובות