סינדרום התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) נובעת מלחץ על העצב המדיאני בכף היד שנוצר עקב עיבוי של הרצועה בבסיס היד. העצב המדיאני הוא העצב המרכזי בכף היד ותפקידו להעביר את התחושה מאצבעות היד ולהעביר פקודות אל חלק מהשרירים הקטנים בכף היד. העצב המדיאני מקורו בשורשים הנמצאים בצוואר. כשהעצב מגיע אל אזור כף היד הוא עובר באזור צר הקרוי התעלה הקרפלית. התעלה הקרפלית נוצרת על ידי הרצועה הטרנסברסלית החוצה ויוצרת מעין גג מעל העצמות של שורש היד. כך, נוצרת למעשה מעין מנהרה אשר בתוכה עוברים תשעת הגידים המכופפים של אצבעות היד (שניים לכל אצבע ואחד לאגודל) וכן העצב המדיאני. כאשר נוצר עיבוי של הרצועה או שמשהו ממלא את החלל של התעלה ומגדיל את הלחץ על העצב נוצרת תסמונת התעלה הקרפלית.

ממה נגרמת תסמונת התעלה הקרפלית (CTS)?

תסמונת התעלה הקרפלית (carpal tunnel syndrome) יכולה לקרות באופן חריף לאחר שבר בכף היד, בעקבות חבלה משמעותית לשורש היד או כל מה שיגרום לעליית הלחץ בתוך התעלה.

 מספר מצבים רפואיים יכולים להיות קשורים לתסמונת התעלה הקרפלית כמו דלקת גידים, סכרת, תת תפקוד בלוטת התריס, ואפילו גידול בתוך התעלה. למרות כל גורמי הסיכון הנ"ל, במרבית המקרים, הגורם לתסמונת נותר עלום.

איך באה לידי ביטוי תסמונת התעלה הקרפלית?

תסמונת התעלה הקרפלית מאופיינת בנימול של כף היד היכול להיות מלווה בתחושת שריפה ואף כאב באחת או יותר מאצבעות כף היד. הכאב יכול להגיע אפילו לצוואר ובקלות לאמה ולזרוע. הכאב מעיר משינה לעיתים קרובות והסבולים מתסמונת התעלה הקרפלית מתעוררים בבוקר עם רדימות בידיים ולעיתים אף עם קישיון של האצבעות. לא נדיר לשמוע סיפור בו החולה מתעורר.ת וצריך לנער את הידיים כדי להקל על הסימפטומים.

מהו המהמלך הטבעי של המחלה?

תסמונת התעלה הקרפלית מאופיינת במהלך ראשוני מתון – קרי החמרה והקלה מחזוריים (זוהי הסיבה שטיפולים אלטרנטיביים וכיו"ב "מצליחים" לטפל בתסמונת) אך עם חלוף השנים התסמונת והתסמינים (נימול, כאב, ירידה ביכולת אחיזה של דברים עדינים) מחמירים. המהלך הטבעי ש התסמונת הוא החמרה וככל שהתסמונת מטופלת מאוחר יותר כך סיכויי השיפור והשיקום של העצב קטנים.

הסובלים מהתסמונת יתלוננו בהתחלה על נימול לילי בדרך כלל ובהמשך יופיעו נימול מתמשך, נפילת חפצים מהידים ("הייתי צריכה לקנות סרוויס חדש"), אבדן היכולת לבצע פעולות עדינות ("אני לא מצליח לכפתר את החולצה יותר") ובשלבים מאוחרים יותר חולשה ביכולת לאחוז חפצים ולעשות שימוש ביד לתפקודי היום יום ("קשה לי לאחוז את הסכו"ם").

כיצד מאבחנים את תסמונת התעלה הקרפלית?

האבחנה נעשית על סמך תשאול מדויק של החולה ובדיקה גופנית של סימנים ספציפיים. כמו כן מבוססת האבחנה על בדיקת הולכה עצבית – EMG לגפיים העליונות.

האם יש קשר לעבודה?

לעיתים קרובות אני נתקל בשאלה של קשר בין הופעת התסמונת לפגיעה בעבודה. בספרות הרפואית נודע קשר בין עבודה עם מכשירים רוטטים, עבודה על מקלדת או עם עכבר, עבודות רפטטיביות וכן שימוש מתמשך בידיים תחת עומס לבין תסמונת התעלה הקרפלית.  אני כותב חוות דעת רפואית משפטית בהתייחס לקשר הסיבתי שבין עבודה לבין הופעת תסמונת התעלה הקרפלית או בעיות אחרות בכף היד.

הטיפול בתעלה קרפלית

הטיפול השמרני מתמקד בסדים ללילה אשר מכוונים לשמירת שורש היד ביישור

ולהזרקות קורטיזון לתעלה אשר מקלות זמנית.

אני עושה שימוש בהזרקות או במינונים נמוכים במקרים בהם תסמונת התעלה הקרפלית מופיעה בהריון ולצורך הטבה זמנית..

הטיפול השמרני בתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) יכול להתאים למצבים קלים. אחד מהטיפולים היעילים הוא חבישת סד קשיח המקבע את שורש כף היד ומונע כיפוף וישור המחמירים את הסימפטומים. את הסד ניתן להניח על היד בעת שינה ולעיתים גם במהלך היום. טיפול נוסף המתאים במצבים מסויימים הוא זריקה של קורטיזון לתעלה הקרפלית. הקורטיזון יגרום להקטנת הבצקת בתעלה הקרפלית ועשוי להפחית את הכאב.

במקרים בהם הטיפול השמרני נכשל או כאשר התסמונת במצב מתקדם, לעיתים יש צורך בטיפול ניתוחי.

ירידה בתחושה באזור מרכז כף היד, כאבים באזור כרית כף היד. סיבוך נדיר אך משמעותי הוא פגיעה בעצב המדיאני עצמו.

מצב של תסמונת תעלה קרפלית לאחר ניתוח ברדיוס הדיסטלי הוא מצב מוכר.

לעיתים קרובות בעקבות שבר תמים אשר איננו מצריך התערבות כירורגית נוצרת תגובה של דלקת בגידים המכופפים של היד כאשר יתכן 

שהטראומה כשלעצמה גרמה אף היא לתגובה של הגידים או לפגיעה ברצועה הקרפלית הטרנסברסלית עצמה כך שנוצר מצב של תסמונת תעלה קרפלית בעקבות החבלה: תסמונת תעלה קרפלית בתר חבלתית.

במקרים בהם מבוצע ניתוח לתיקון שבר של הרדיוס הדיסטלי יש הנוקטים בגישה של שחרור של התעלה הקרפלית בכל מקרה ומקרה ויש כאלו אשר אינם עושים זאת ושתי הגישות מקובלות.

לאור זאת – הופעה של תסמונת תעלה קרפלית לאחר ניתוח לתיקון שבר של הרדיוס היא תופעה נורמלית ומקובלת במקרים מעין אלו – סיבוך או ממצא לוואי נפוץ אך לא רשלנות רפואית.